יום שישי, 1 ביוני 2012
יום שישי, 18 במאי 2012
העכבר והאריה
האריה התחתן, וולה עשה מסיבה, לא ראית דבר כזה. או..וו.. הזמין את כל היער, הזמין. את כל החיות ביער הזמין.
ווללה הגיע גם העכבר. וכל פעם העכבר עובר על ידו ואומר לו: יא אחי! מברוק! מזל טוב!
פעם שנייה עובר עוד פעם, אומר לו: יא אחי, איך המרגש להתחתן?
התעצבן, התעצבן.
פעם שלישית שואל: יא אחי?
שו יא אחי? מי האח שלך?
אומר לו (העכבר) זה בסדר, זה בסדר, גם אני לפני שהתחתנתי הייתי אריה.
הזבוב
זז... בזז... בזז.. בזז
שלום. זה אני, הזבוב, מדבר אליכם, כן, כן, הזבוב!
אני שתחילתי ביצה קטנטונת וחמודה וממני מגיח לחלל העולם זבובון מקסים וקטן. ברגע שנולדתי מיד הבנתי ש"יצר לב האדם באמת רע מנעוריו". העולם אכזר ומלא שנאה. מנסים לחנך אתכם ללא הצלחה שהתורה כולה על רגל אחת היא 'ואהבת לרעך כמוך'. למה אתם לא מיישמים זאת עלינו? העובדה הפשוטה היא שאתם שונאים אותנו, הזבובים, מרגע שנולדתם.
האבסורד הוא שאין כל הצדקה לשנאה התהומית הזאת שלכם כלפינו. לעומתכם אנו הזבובים עדינים כל כך, יש לנו גפיים ורגליים קטנטנות. מזוננו דל. מעט שבמעט, רובו פסולת שאתם זורקים, ואילו אתם סובאים וזוללים. אתם אלה שאומרים השכם והערב 'כוחי ועוצם ידי'. אתם חשים אדוני הארץ, צועדים ברגל גסה על פני האדמה. אלימים, בועטים, יורים זה בזה. שפיכות דמים ושנאת חינם מלווים את כל מחזור חייכם. ולא למדתם מזה דבר.
אנו, בחיל ורעדה מהלכים על בהונות רגלינו הקטנטנות. בכנפי הכסף הזעירות שלנו, אנו מרחפים על פני האדמה כמלאכי השרת. גם מחזור חיינו קצר, בקושי חודשיים, וגם את זה אתם משתדלים לקצר לנו. וכי לא מגיע גם לנו לחיות. לעוף, לרחף, או להתהלך כמוכם בעולמו של הקדוש ברוך הוא? מתי תלמדו שגם לשונה, למיעוט ולחלש יש זכות קיום בעולמו של השם יתברך.
בשבילכם אנחנו זבובים. הבורות שלכם לא יודעת שיש למעלה מ4000 זני זבובים ועוד היד נטויה. אם תסתכלו מקרוב תראו שאנחנו אחת היצירות היפות והמורכבות שבטבע. נכון, יש בינינו זנים שלא קל לחיות לידם, כמו זבוב ה'טסה טסה'. אבל גם זכויות לא חסרות לנו. אני ואחי יחד אתכם בכל האירועים, במחזור חיי אדם ובמחזור השנה כולה. שום חג ומועד אין אנו מחמיצים.
אנו בכל המטבחים, טועמים מכל המאכלים, מלווים אתכם על כל צעד ושעל. בייבוש הביצות אנחנו אתכם, בבניית הארץ, ובכל מקום אנחנו היחידים שחשים את חום גופכם וזיעתכם ונצמדים אליהם באהבה גדולה.
בבתי הכנסת אין כמונו לרחף סביבכם ולשנן במסירות נפש את כל מילות התפילה. קולנו לא נשמע אך התפילה יוצאת מחדרי הלב בזעקה מזמזמת לשמים. עלינו נאמר 'מתים באוהלה של תורה'- תרתי משמע.
וביום הכיפורים אנו שרויים בצום. בבית הכנסת נישאת תפילתנו ביתר שאת לריבונו של עולם שיחוס וירחם על עמך ישראל, ואם חשים אנו שתפילתכם אינה בוקעת שערי רקיע, אנו נזעקים ועולים מעלה מעלה לקרב התחינה והבקשה עד שדלתי מרום נפתחות.
אני שתחילתי ביצה קטנטונת וחמודה וממני מגיח לחלל העולם זבובון מקסים וקטן. ברגע שנולדתי מיד הבנתי ש"יצר לב האדם באמת רע מנעוריו". העולם אכזר ומלא שנאה. מנסים לחנך אתכם ללא הצלחה שהתורה כולה על רגל אחת היא 'ואהבת לרעך כמוך'. למה אתם לא מיישמים זאת עלינו? העובדה הפשוטה היא שאתם שונאים אותנו, הזבובים, מרגע שנולדתם.
האבסורד הוא שאין כל הצדקה לשנאה התהומית הזאת שלכם כלפינו. לעומתכם אנו הזבובים עדינים כל כך, יש לנו גפיים ורגליים קטנטנות. מזוננו דל. מעט שבמעט, רובו פסולת שאתם זורקים, ואילו אתם סובאים וזוללים. אתם אלה שאומרים השכם והערב 'כוחי ועוצם ידי'. אתם חשים אדוני הארץ, צועדים ברגל גסה על פני האדמה. אלימים, בועטים, יורים זה בזה. שפיכות דמים ושנאת חינם מלווים את כל מחזור חייכם. ולא למדתם מזה דבר.
אנו, בחיל ורעדה מהלכים על בהונות רגלינו הקטנטנות. בכנפי הכסף הזעירות שלנו, אנו מרחפים על פני האדמה כמלאכי השרת. גם מחזור חיינו קצר, בקושי חודשיים, וגם את זה אתם משתדלים לקצר לנו. וכי לא מגיע גם לנו לחיות. לעוף, לרחף, או להתהלך כמוכם בעולמו של הקדוש ברוך הוא? מתי תלמדו שגם לשונה, למיעוט ולחלש יש זכות קיום בעולמו של השם יתברך.
בשבילכם אנחנו זבובים. הבורות שלכם לא יודעת שיש למעלה מ4000 זני זבובים ועוד היד נטויה. אם תסתכלו מקרוב תראו שאנחנו אחת היצירות היפות והמורכבות שבטבע. נכון, יש בינינו זנים שלא קל לחיות לידם, כמו זבוב ה'טסה טסה'. אבל גם זכויות לא חסרות לנו. אני ואחי יחד אתכם בכל האירועים, במחזור חיי אדם ובמחזור השנה כולה. שום חג ומועד אין אנו מחמיצים.
אנו בכל המטבחים, טועמים מכל המאכלים, מלווים אתכם על כל צעד ושעל. בייבוש הביצות אנחנו אתכם, בבניית הארץ, ובכל מקום אנחנו היחידים שחשים את חום גופכם וזיעתכם ונצמדים אליהם באהבה גדולה.
בבתי הכנסת אין כמונו לרחף סביבכם ולשנן במסירות נפש את כל מילות התפילה. קולנו לא נשמע אך התפילה יוצאת מחדרי הלב בזעקה מזמזמת לשמים. עלינו נאמר 'מתים באוהלה של תורה'- תרתי משמע.
וביום הכיפורים אנו שרויים בצום. בבית הכנסת נישאת תפילתנו ביתר שאת לריבונו של עולם שיחוס וירחם על עמך ישראל, ואם חשים אנו שתפילתכם אינה בוקעת שערי רקיע, אנו נזעקים ועולים מעלה מעלה לקרב התחינה והבקשה עד שדלתי מרום נפתחות.
מה, כשקורעים לי כנף לא כואב לי? וכשתולשים לי אחת מרגליי הקטנות אינני סובל? אני סבור שאפילו אתם, את או אתה, התעללתם בי לפחות פעם אחת בחייכם, תודו! כמה פעמים ניסתם לתפוס אותי או למעוך אותי, אפילו המציאו איזה מחבט גומי עם חוט ברזל כדי להקל את רצח העם שלנו, הזבובים.
אתם מתפללים, מדברים בשם הצדק, אף מגייסים את כל המילים היפות על חינוך ומוסר לשלום ולשוויון ולחינוך. אנחנו היחידים, היחידים שבאים בהמונים ללמוד ובהתנדבות מלאה. איש לא מחייב אותנו, אבל אנו מגיעים כמו שעון שוויצרי לכל אוניברסיטה, לכל ישיבה ולכל מוסד יהודי המכבד עצמו.
בסדר, אז הרגזתי מישהו פה ושם, נדבקתי לפרוסת ריבה - ועוד באמצע הברכה. אני יודע שנוכחותי משנה תמיד את הנושא, אבל רבאק, תנו גם לי להתבטא. חשבתם פעם מה עובר אצלי בראש הקטן שלי, באיזה תסכולים אני חי? ואני רואה את אי הצדק ומחכה שמישהו יואיל ויתקן, אבל נאדה, כלום. איש לא בא.
אתם מתייחסים אלינו בזלזול. לא פעם אני שומע: מי צריך זבובים בעולם, למה נבראו? מה קרה לכם, שכחתם את עיקרי האמונה היהודית? הרי לכל אחד תפקיד בעולמו של השם יתברך.
את הסיפור על בן דודי הייתוש וטיטוס אתם לא מכירים? ואת הסיפור על דוד מלך ישראל הגדול שפנה בהתרסה לבורא עולם ושאל לתועלת כל מיני יצורים שברא בעולמו לשם מה ולמה, והביא לדוגמה את הצרעה והעכביש. מי שלא מכיר את הסיפור כולו כדאי שיגלוש לגוגל ייחפש בגוגל ויחכים.
וכדי שתצאו מהבורות שלכם, אחת ולתמיד דעו שגם לנו, הזבובים, חלק במחזור החיים בעולם בשרשרת המזון יום יום ולילה לילה. ומלבד מזה אנו מסייעים להאבקה בעולם ממש כמו הדבורים מבלי לעקוץ. אנו עושים את העבודה המלוכלכת והמסריחה של פירוק ומחזור חומרים אורגניים כמו פגרי בעלי חיים, אנו אלה שמקיימים 'פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות'.
אז בפעם הבאה חשבו פעמיים על השונה מכם. נסו להבין את המיעוט, גם לחלש מכם מגיעות זכויות בעולמו של הקדוש ברוך הוא. חזקו אותו במקום לנסות ולרמוס אותו. ועשו לי טובה - תרחיקו ממני את כל הפליט והתרסיסים המגעילים שלכם.
וביננו, בסופו של דבר אנו חזקים יותר וכושר ההישרדות שלנו רב משלכם, וכל זה בזכות האמונה שלנו בבורא עולם. האם ידעתם ששבעים אחוז מהגנום האנושי קיים גם בנו. אז בבקשה, אל תתנשאו מעלינו. הרבה מחלות שלכם, לא שלנו, שלכם. תוכלו לגלות בעזרתנו. לטובתכם איפוא התחילו לשמור עלינו.
בסדר, אז הרגזתי מישהו פה ושם, נדבקתי לפרוסת ריבה - ועוד באמצע הברכה. אני יודע שנוכחותי משנה תמיד את הנושא, אבל רבאק, תנו גם לי להתבטא. חשבתם פעם מה עובר אצלי בראש הקטן שלי, באיזה תסכולים אני חי? ואני רואה את אי הצדק ומחכה שמישהו יואיל ויתקן, אבל נאדה, כלום. איש לא בא.
אתם מתייחסים אלינו בזלזול. לא פעם אני שומע: מי צריך זבובים בעולם, למה נבראו? מה קרה לכם, שכחתם את עיקרי האמונה היהודית? הרי לכל אחד תפקיד בעולמו של השם יתברך.
את הסיפור על בן דודי הייתוש וטיטוס אתם לא מכירים? ואת הסיפור על דוד מלך ישראל הגדול שפנה בהתרסה לבורא עולם ושאל לתועלת כל מיני יצורים שברא בעולמו לשם מה ולמה, והביא לדוגמה את הצרעה והעכביש. מי שלא מכיר את הסיפור כולו כדאי שיגלוש לגוגל ייחפש בגוגל ויחכים.
וכדי שתצאו מהבורות שלכם, אחת ולתמיד דעו שגם לנו, הזבובים, חלק במחזור החיים בעולם בשרשרת המזון יום יום ולילה לילה. ומלבד מזה אנו מסייעים להאבקה בעולם ממש כמו הדבורים מבלי לעקוץ. אנו עושים את העבודה המלוכלכת והמסריחה של פירוק ומחזור חומרים אורגניים כמו פגרי בעלי חיים, אנו אלה שמקיימים 'פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות'.
אז בפעם הבאה חשבו פעמיים על השונה מכם. נסו להבין את המיעוט, גם לחלש מכם מגיעות זכויות בעולמו של הקדוש ברוך הוא. חזקו אותו במקום לנסות ולרמוס אותו. ועשו לי טובה - תרחיקו ממני את כל הפליט והתרסיסים המגעילים שלכם.
וביננו, בסופו של דבר אנו חזקים יותר וכושר ההישרדות שלנו רב משלכם, וכל זה בזכות האמונה שלנו בבורא עולם. האם ידעתם ששבעים אחוז מהגנום האנושי קיים גם בנו. אז בבקשה, אל תתנשאו מעלינו. הרבה מחלות שלכם, לא שלנו, שלכם. תוכלו לגלות בעזרתנו. לטובתכם איפוא התחילו לשמור עלינו.
אז זהו, תודה לאל שהצלחתי לספר את הסיפור שלי, ואם הצלחתי להגיע עד סופו בשלום - דייני. אני מקווה שמכאן ולהבא המשמעות של 'ואהבת לרעך כמוך' תהיה לא רק לשכן או לאדם שאתה אוהב או לא אוהב, אלא גם לעמך, זבובי ישראל פשוטים כמוני.
זזז.. זז... זז... מה זה היה? אוי, שוב התרסיס הזה, הצילו! גוועלד.
זזז.. זז... זז... מה זה היה? אוי, שוב התרסיס הזה, הצילו! גוועלד.
מלכודת עכברים
עכבר אחד הביט סקרן מהחור שבקיר אל האדון ואשתו כשהם פותחים חבילה ומחייכים. לתדהמתו הרבה הבחין כי בתוך החבילה הייתה מלכודת עכברים משוכללת עם קפיץ חד ומאיים בתוכה.
העכבר הבין כי סכנה גדולה אורבת לו ומיד רץ החוצה וסיפר לתרנגולת בבהלה את אשר ראו עיניו. - אנא עזרי לי בבקשה פנה בייאושו אל התרנגולת.
- אני מבינה את מצבך הקשה ואין לי כל עניין במה שאתה מספר לי. הבעייה היא שלך ואין היא נוגעת לי כלל, הגיבה בביטול ובשלוות נפש התרנגולת.
בחרדה גדולה רץ העכבר אל הרפת והסביר לפרה את חומרת מצבו ואף תיאר בפניה בפרוטרוט את המלכודת המאיימת.
- מו, מו, געתה הפרה והמשיכה ללחוך את החציר העסיסי כאילו אין לכל הנושא כל נגיעה אליה.
שב העכבר עצוב לחורו והלילה ירד.
פתאום נשמע רעש חד והקפיץ של המלכודת שוחרר. קמה אשת האיכר לראות מה נלכד בתוכה ופתאום חשה בהכשת הנחש. הסתבר כי זנבו של הנחש נלכד בקיץ וגרם לכך שהנחש יכיש את בעלת הבית. מצבה הרפואי הלך והדרדר ובעל הבית נאלץ לשחוט את התרנגולת כדי להכין מרק בריא לאשתו. משך הזמן רבים באו לבקר ולשאול לשלומה ואז נאלץ בעל הבית לשחוט גם את הפרה כדי להכין אוכל לאורחיו הרבים.
מסקנה: אם שכנך או חברך בא לבקש עזרה מוטב לא להתעלם ולומר עי אין זה שייך לנו, שלא יארע לנו מה שאירע לתרנגולת ולפרה.
אריה
אריה :הוא מין של טורף גדול מהסוג פנתר שבמשפחת החתוליים, והוא השני בגודלו במשפחה זו אחרי תת-המין הסיבירי של הטיגריס. האריה נפוץ בעיקר ביבשת אפריקהאך גם במדינת גוג'אראט שבהודו. הוא ניזון מאוכלי עשב.
קוף
אריה :הוא מין של טורף גדול מהסוג פנתר שבמשפחת החתוליים, והוא השני בגודלו במשפחה זו אחרי תת-המין הסיבירי של הטיגריס. האריה נפוץ בעיקר ביבשת אפריקהאך גם במדינת גוג'אראט שבהודו. הוא ניזון מאוכלי עשב.
קוף
קופים :הוא מונח עממי לאוסף מיני בעלי חיים בסדרת הפרימטים, אשר בפועל כוללים את על-משפחתהקופים בעלי זנב ואת תת-תת-תת-הסדרה קופים רחבי-אף,כיום כוללים הקופים בהגדרתם העממית כ-250 מינים, החיים בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופייםבאסיה, אפריקה ודרום אמריקה. הם שוכני עצים במקורם וחיו ביערות, אך מינים רבים מהם הסתגלו לחיים על הקרקע בבתי גידול .
כלב
כלב :הוא שמו העממי של כלב הבית תת-מין של הזאב המצוי(Canis lupus), ממשפחת הכלביים, מסדרת היונקים הטורפים. הכלבים התפתחו מהזאבים. תוחלת החיים שלהם בדרך כלל היא 10-12 שנים, אך מינים מסוימים מסוגלים לחיות גם בין 18 ל-24 שנים[1]ובספר השיאים של גינס נרשם אף כלב שהאריך לחיות עד גיל 29 שנים וחמישה חודשים.
חתול
חתול הבית :הוא יונק טורף מבוית, מהסוג חתול ממשפחת החתוליים. חתול הבית נפוץ בכל יבשות העולם מלבד באנטארקטיקה. משערים כי מוצאו מחתול הבר. החתול הוא טורף לילי הצד מכרסמים, ציפורים ודגים, הבשר הוא המרכיב העיקרי במזונו וקיבתו אינה מותאמת לאכול מזון צמחי[1]. נכון ל-2009, החתול הוא חיית המחמד הנפוצה ביותר בעולם[2], ומספר החתולים הביתיים נאמד בכ-600 מיליון.
נחש
הנחשים : הם תת-סדרה בסדרת הקשקשאים השייכת למחלקת הזוחלים. המייחד את הנחשים מיתר הזוחלים הוא היעדר הגפיים. בקבוצה זו כלולות ארבע על-משפחות:
- על-משפחת נחשי נהרות (Acrochordoidea)
- על-משפחת זעמניים (Colubroidea)
- על-משפחת נחשים קמאים (Henophidia)
- על-משפחת נחשילים (Typhlopoidea)
דב
דוביים:היא משפחה בסדרת הטורפים. במשפחה זו נמצא המין דוב הקוטב, שהוא הטורףהיבשתי הגדול ביותר בעולם. הדובים חיים בבתי גידול מגוונים.
סוס
סוס הבית:הנקרא בדרך כלל סוס, הוא בעל חיים מבוית , תת-מין של הסוס הרמכי ממשפחת הסוסיים. לא ידוע מאיזה תת-מין של המין סוס רמכי בוית סוס הבית.
הסוס הוא בהמה גדולה בעלת ארבע רגליים המסוגלת לשאת משאות כבדים ולפתח מהירויות ריצה גדולות. הוא יונק ושייך לסדרת מפריטי פרסה. הסוס אוכל עשב וחציר.
כבשה
כבש הבית :הוא תת-מין של המין מופלון - מין בסוג כבש. תת-המין מגודל בתרבות לשם בשרו, עורו, צמרו וחלבו.
הירשם ל-
רשומות (Atom)